עלווה נופלת של 6 סוגים של עצי ליבנה
מיני בטולה כגון עצי ליבנה של נהר (Betula nigra) הם בין האפשרויות הטובות ביותר לדגימות עלווה בסתיו. אך גם ליבנה מתהדרים בתכונות אחרות, אשר ימשכו את תשומת ליבם של בעלי בתים המבקשים להתעניין בכל ימות השנה בחצר. למד על כמה חברים ממין זה שתרצה לגדל אם אתה מעריך עצים יפים ורב-גוניים.
עצי ליבנה בנהר
ליבנה "נהר" מכונה כך מכיוון שבבית הגידול המקומי שלה הוא נמצא לעיתים קרובות גדל ליד נהרות. שם נפוץ חלופי הוא ליבנה "שחור", אשר בא לידי ביטוי בשם המין, ניגרה (בלטינית "שחור"). זוהי התייחסות לקליפתה, שמתחילה את סלמון אך הופכת כהה יותר עם התבגרותה. צבע העלווה בסתיו הוא צהוב.
עצי ליבנה נהר ניתן לגדל באזורי שתילה 4 עד 9. ילידי מזרח ארה"ב, הם יגיעו לגובה של 40 עד 70 מטר עם התפשטות של 25 עד 35 מטר. הם יכולים להיות עצים מרובי גזעים או לגדל שיהיה להם רק גזע אחד. דגימות אלו הן עצי שמש מלאה, אך הן יסבלו גם צל חלקי.
קליפת הקילוף של העצים מושכת כמו עלוות הנפילה. הם השילו את קליפתם כמו ליבני הנייר. עצי ליבנה בנהר סובלים את חום הקיץ טוב יותר מעצי ליבנה מנייר, כלומר הם מתאימים יותר לגידול באזורים חמים יותר. כמו כן, הם עמידים יותר בפני רובים.
עצי ליבנה אפורים ונייר
עץ ליבנה נוסף שגדל באותה מידה עבור קליפתו המתקלפת כמו עלוות הנפילה שלו הוא ליבנה הנייר (Betula papyrifera). צבע העלווה בסתיו צהוב. קליפת הגיר, או "הנייר", בולטת יותר מזו של עצי ליבנה בנהר, ולעתים מגיעה כמעט לבן טהור (ולכן היא מכונה לפעמים "ליבנה לבנה").
קליפת עץ זה מפורסמת גם מסיבה אחרת: כחומר לסירות קאנו ליבנה. עלוות הסתיו של עצי ליבנה מנייר דומה לזו של עצי ליבנה אפורים (Betula populifolia). אך עצי ליבנה אפורים צומחים בגושים, מייצרים גזעים מרובים, וקליפתם, שאינה מתקלפת, אינה מושכת במיוחד.
גידלו את שני העצים הללו אם אתם גרים בקנדה או ברמה הצפונית של מדינות אירופה (אזורי שתילה 2 עד 6). הם ילידי אזור זה, והם מעדיפים את הטמפרטורות הקרירות שלו. גובהם והתפשטותם דומים לזה של עצי ליבנה בנהר. שתל אותם בשמש מלאה לצל חלקי.
עצי ליבנה בוכים
ליבנה "לבנה" נוספת היא ליבנה הבוכה של יאנג (Betula pendula Youngii), זן גמדי המגיע לגובה של 6 עד 12 מטר בבגרותו. ניתן לגדל אותו באזורי שתילה 3 עד 9. בנוסף לנביחתו הלבנה ועלוות הסתיו הצהובה, צורתו של עץ זה מעניקה עניין בגינון. כפי שהציע שמו, ענפי עץ ליבנה זה נושרים, או "בוכים" מטה לעבר האדמה. שתלו אותו בשמש מלאה עד צל חלקי. ההורה שלה, בטולה פנדולה, הוא ליבנה לבנה אירופית.
עצי ליבנה צהובים
אחד מעצי ליבנה לא אטרקטיביים לבנים הוא ליבנה צהוב (Betula alleghaniensis). עץ גבוה (60 עד 80 מטר) עם התפשטות של כ 30 מטר, יש לו עלווה שלכת צהובה. אך את שמה הנפוץ הוא לא שואב מצבע העלווה שלו, אלא דווקא מצבע קליפתו המתקלפת. הקליפה הזו נשפכת כמו זו של עצי ליבנה של נייר ונהר. אם מדברים בצורה מדויקת יותר, הקליפה בצבע ברונזה כסוף עם רמזים לזהב. ליבנה צהובה יש לגדל בשמש מלאה לגוון חלקי, באזורי השתילה 4 עד 7.
עצי ליבנה מתוקים
ליבנה מתוק (Betula lenta) יש קליפה בצבע כהה. גם העלווה וגם הקליפה הופכים את הדגימה הזו לאחד הצמחים הריחניים. גדל אותו באזורים 4 עד 7 בשמש מלאה לגוון חלקי. והכי חשוב, ליבנה מתוק נושא עלוות נפילה חזקה יותר וזהובה יותר מזה של רוב ליבניה האחרים (שעלי הסתיו שלהם נושרים לפעמים לצהובים חיוורים יותר). הצמח גדל לגובה 40 עד 50 מטר, עם התפשטות של 35 עד 45 מטר.
אבל אל תסתפק בעצים בלבד כשמדובר בגידול צמחים לצבעי נפילה, מכיוון שיש הרבה שיחים וגפנים עם צבע נפילה שנותנים לך אפשרויות נוספות (למעשה, בהיותם קטנים יותר, צמחים כאלה עשויים להתאים יותר לחצרות קטנות).
