השראה ונוגעת בשירי יום האב

מבין המסורות הרבות הקשורות ליום האב, השיר האמיתי של יום האב הוא אחד האהובים ביותר. ניתן להשתמש בשירים אלה על כרטיסים בעבודת יד או מודפסים, לשים על לוחית או פשוט לקרוא אותם כשמזהים אב ביום המיוחד שלו. חלקם מאת משוררים ידועים, חלקם לא כל כך ידועים, וחלקם על ידי סופרים לא ידועים. אך לכל אחד מהם יש נושא מיוחד וניתן להשתמש בו במגוון דרכים ביום האב.

בעיקר בכל לילה כשהם במיטה,
ושתי התפילות הקטנות שלהם אמרו,
הם צועקים עלי לעלות למעלה
ולספר להם סיפורי צוענים נועזים,
ונשרים עם הטפרים שמחזיקים
במשקל של תינוק, ואדמות פיות שמסתובבות
ביער בלילות כוכבים.

ואני חייב להמחיש את הסיפורים האלה,
חייבים לחקות את הגבעות הצפוניות שזורקות
את הקאנו של היליד,
ולהראות גם את הדרך בה הוא חותר.
אם בסיפור מגיע דוב,
אני צריך להשהות ולרחרח את האוויר
ולהראות את הדרך שהוא מטפס על העצים
כדי לגנוב את הדבש מהדבורים.

ואז אני מזמזם כמו דבורים זועמות
ועוקץ אותו על אפו וברכיו
ומיילל מכאבים, עד שאמא בוכה:
"הזוג הזה לעולם לא יעצום את עיניהם,
בעוד כל הרעש הזה שאתה עושה שם;
אתה פשוט שומר אותם ערים."
ואז הם לוחשים: "רק עוד אחד,"
ושוב אני נאלץ לשאוג.

סיפורים חדשים כל ערב הם שואלים.
וזו משימה לא קלה;
אני צריך להיות כל כך הרבה דברים,
הצפרדע שנרקמת, העפרוני ששר,
השועל הערמומי, התרנגולת המפוחדת;
אבל רק אמש הם גמזו אותי,
כשרצו שאסתובב והתפתל
ואחקה תולעת זווית.

לבסוף, הם נופלים לישון,
ובשקט מחדרם אני זוחל
ומבריש ומסרק את הלם השיער
שזרקתי להיות דוב.
ואז אמא אומרת: "טוב, אני צריכה לומר
שאתה ילד בדיוק כמוהם."
אבל אתה יכול להמר שלא אתפטר
מהעבודה הזו שלי.

מאת אדגר א. אורח

הגיע זמן השינה, התמקמנו,
החזקתי את אחד הבחורים שלי.
כשתפסתי אותו כל כך חזק, ראיתי מראה מוזר:
הידיים שלי... הן נראו כמו של אבא שלי!

אני זוכר אותם היטב, הווים המסוקסים הישנים האלה,
תמיד היה שם מסמר או שניים סדוקים.
ובזכות פטיש שסטה מסימנו,
אגודלו היה כחול יפה!

הם היו מחוספסים, אני זוכר, קשוחים להפליא,
חזקים כמו סגן נגר.
אבל מחזיקים ילד קטן ומפוחד בלילה,
הם נראו לי נורא נחמדים!

מראה הידיים האלה - כמה זה היה מרשים
בעיני הילד הקטן שלו.
הידיים של האבות האחרים היו נקיות יותר, כך נראה
(ההשפעות של משרדם).

לא הקדשתי מחשבה בשנותי המעצבות
את הסיבה לכיסותיו הגרועות של אבא:
האהבה בעמל, הלכלוך והשמן,
הצנרת החלודה שהעניקה לאותן ידיים התאמות!

לחשוב אחורה, ערפילי, ולחשוב קדימה,
כשיום אחד הזמן שלי נגמר.
לפיד האהבה בידיים המקומטות שלי
יעבור לידי הבן שלי.

לא אכפת לי החבורות, הצלקות פה ושם
או הפטיש שנראה כאילו החליק.
אני רוצה יותר מכל כשבני לוקח את ידי,
להרגיש שאהבה טמונה באחיזה.

מאת דייוויד קטר

ילדה קטנה זקוקה לאבא
להרבה מאוד דברים:
כמו להרים אותה מעל האדמה
במקום בו אור השמש שר!

כמו להיות המוזיקה העמוקה
שאומרת לה שהכל בסדר
כשהיא מתעוררת מטורפת עם
אימת הלילה.

כמו להיות ההר הגדול
שעולה בליבה
ומראה לה איך היא יכולה לחזור הביתה
כשכל השאר יתפרקו.

כמו לתת לה את האהבה
שהיא הים והאוויר שלה, כל
כך צוללת עמוק או גבוה,
היא תמיד תמצא אותו שם.

מאת מחבר לא ידוע

אלוהים לקח את כוחו של הר,
הוד עץ,
חום שמש קיצי,
רוגע של ים שקט,
נשמת טבע נדיבה,
זרוע לילה מנחמת,
חוכמת הדורות,
כוחו של מעוף הנשר,
שמחת בוקר באביב,
אמונת זרעי חרדל,
סבלנות הנצח,
עומק הצורך המשפחתי,
ואז אלוהים שילב את התכונות הללו,
כאשר לא היה עוד מה להוסיף,
הוא ידע ש יצירת המופת שלו שלמה,
וכך, הוא קרא לזה... אבא

מאת מחבר לא ידוע

השבת בבוקר. הדשא הגבוה צריך לכסח.
הגן זקוק לעישוב. הביוב עלה על גדותיו.
המוסך הוא עומס. המכונית זקוקה לתיקון.
כולם זקוקים לתשומת ליבו, אך לא אכפת לו.

לגג יש נזילה ורעפים חדשים ממתינים
הרשימה הארוכה שלו של "מטלות" מצטברת.
מה כל כך חשוב כדי להצדיק עיכוב?
האם הוא חושב שאם יתעלמו מהם הם פשוט ייעלמו?

איך יכול האיש הזה עם כל כך הרבה דברים על הצלחת שלו
למצוא סיבה טובה וסיבה להתמהמה?
זה בגלל שהוא אדם שהוא בהחלט חכם.
ענק של אדם בעיני משפחתו היקרה.

אדם שיודע היטב את סדר העדיפויות שלו,
ובוחר את הרגעים החשובים לתפוס.
אז איפה האיש הזה צריך לעשות כל כך הרבה?
הוא נמצא בחצר האחורית ומשחק עם בנו.

מאת רון טרנמר