חלקי ציפור

חלקי ציפור

הצעד הראשון לקראת זיהוי ציפורים מוצלח הוא הכרת החלקים הבסיסיים של ציפור. למתיחות יש את "צורת הציפור" הקלאסית הנפוצה ביותר, הנפרצת בקלות לכל חלקי המפתח, אשר כל אחד מהם ניתן לבחון מקרוב בכדי לסייע בזיהוי ציפורים.

• ראש: ראש הציפור הוא אחד המקומות הטובים ביותר לחיפוש אחר סימני שדה כגון צבע עיניים, פסי מלריה, גבות, טבעות עיניים, קווי עיניים וטלאים באוזניים. הכתר (העליון) והעורף (האחורי) הם גם חלקי מפתח בראש שיכולים לעזור בזיהוי ציפור.
• שטר: הגודל, הצורה והצבע של השטר של הציפור הם קריטיים לזיהוי. בדוק גם אם קיימת עקמומיות בשטר או סימונים ייחודיים כגון טיפים או להקות בצבעים שונים.
• סנטר: לעתים קרובות קשה לראות את הסנטר, ממש מתחת לשטר, על ציפורים רבות, אך כאשר הוא בצבע שונה זה יכול להיות חלק גוף יוצא דופן לבדיקת זיהויו.
• גרון: גרון של ציפור עשוי להיות בצבע שונה מהנוצות הסובבות אותו, או שהוא יכול להיות מסומן בכתמים, פסים או קווים. פסי מלאר עשויים למסגר גם את הגרון, ולסייע בהדחתו משאר גופת הציפור. עבור ציפורים רבות, לסנטר ולגרון צבעים וסימונים דומים.
• צוואר: קשה לראות את צווארו של ציפור אצל מינים רבים, מכיוון שהוא יכול להיות קצר יחסית ולא משמעותי. אצל ציפורים משכשכות, לעומת זאת, הצוואר בולט הרבה יותר ויכול להיות מקום טוב לחפש בו סימני שדה. אורך הצוואר יכול גם לעזור להבחין במיני ציפורים שונים.
• גב: גב ציפור לרוב רחב וקל לראות ביציבה הנכונה. חפש צבעים וסימונים שונים לאורך הגב המבדילים אותו מהצוואר, הגוש והכנפיים.
• חזה: החזה (נקרא גם השד) הוא החלק הזקוף של גוף הציפור בין הגרון לבטן. חזה של ציפור עשוי להיות בצבע שונה או מסומן בפסים, פסים או כתמים שיכולים לעזור בזיהוי.
• בטן: הבטן או הבטן של ציפור משתרעים מתחתית החזה לכיסוי התחתון. הצבעים והסימונים על הבטן עשויים להשתנות מהחזה והאגפים, מה שהופך אותו לתכונה טובה לבדוק זיהוי.
• מורדות: על הצלעות (צדדים) של ציפור ממוקמות בין החלק התחתון של כנפיים ואת הבטן. במיני ציפורים רבים, לאגפים יש צבעים או סימונים ייחודיים, אם כי תלוי באופן שבו הציפורים נושאות את כנפיהם, עלול להיות קשה לראות את האגפים.
• כנפיים: כנפי הציפורים הם הגפיים העליונות המשמשות לטיסה. מוטות כנפיים או טלאים הם סימני שדה שימושיים, כמו גם אורכי הכנפיים לעומת אורך הזנב כאשר הציפור מונחת. בטיסה, צורת הכנף היא גם סימן שדה נהדר.
• גב: ראמפ של ציפור הוא התיקון מעל הזנב ונמוך על הגב. עבור ציפורים רבות הגוש אינו בולט, אך ישנם מינים המציגים טלאי צבע גבולות ייחודיים היעילים לזיהוי.
• זנב: האורך, הצורה והצבעים של זנב הציפור חשובים לזיהוי נכון. ניתן להחזיק את הזנב במיקומים שונים כאשר הציפור מונחת או עפה, עם זאת, וצפייה בסימונים שונים יכולה לעזור להבחין בין ציפורים שונות.
• כיסויים תחתונים: הנוצות הקצרות שמתחת לזנב הן כיסויי הזנב התחתון, ולעיתים נוצות אלה מציגות צבעים או סימונים ייחודיים שיכולים להבדיל בין מיני ציפורים.
• רגליים: רגלי הציפורים משתנות באורך ובצבע, שניהם יכולים להיות סימני שדה שימושיים לזיהוי נכון. עובי הרגל, למרות שקשה לראותו אצל מינים רבים, יכול להיות גם רמז, וכך גם כל נוצות. לדורסים מסוימים, למשל, יש רגליים מנוצות בכבדות שבעזרתן ניתן לזהות את הציפורים.
• רגליים: רגלי ציפורים רבות זהות לצבע רגליהן, אך לא תמיד. כיוון האצבעות, גודל הטופסים ואופן השימוש של ציפור בכפות רגליה הם גם מאפייני זיהוי שימושיים.

על ידי לימוד החלקים הספציפיים של ציפור, אתה יכול ללמוד לבדוק את אותם חלקים עבור סימני שדה, צבעים ייחודיים ומאפיינים מובחנים אחרים שיכולים להוביל לזיהוי מדויק של כל מין שאתה רואה.

הולכת עם דברים

כותרת עם דברים